Monday, October 27, 2008

Line Up התור באיבן שדאד 2

Line Up
התור באיבן שדאד 2
להעברית המשך למטה
Documentary, 57 min.
Screening format: Betta SP
Director: Prof. Amir Har-Gil
Adress: Kibbutz Yakum, Israel 60972
Tel: 00-972-9-9524697
Cel: 00-972-5-208-720
Fax: 00-972-9-9524-366

First Prize in best film category for the film “The Line Up” the 4th Docu- Noga Documentary Israeli Film Festival.

CREDITS: Director: Amir Har-Gil Producer: Udi Klinsky – Pro-vid Ltd Cinematographer: Offer Inov Editor: Michal Ranon Sound: Hussam Abu-Much
Tamir Ataly, Ramy Yazkan .
Israel, 2001

Short Synopsis
Every day, Palestinians fight with the Israeli Interior Ministry for their rights, for elementary insurance… Every night, armed with food, they gather in line out side the Ministry. This harsh reality illustrates some of the problems faced by Palestinians under Israeli rule. Interviews and hidden cameras provide a fair account of the situation.

Until 1967, the Arabs of East Jerusalem were Jordanian citizens. Following the Six-Days War, East and West Jerusalem became one; the Arabs of East Jerusalem live under Israeli law and are considered residents (but not citizens) of Israel. They are entitled to all the social benefits, including health insurance, free education; they hold Israeli Identity Cards and vote in municipal but not in national elections.

Every night dozens of East Jerusalem residents, equipped with food and drink, gather in order to grab a good place in the queue for the Ministry of Interior. Old and young, women with babies, all are pressed together, waiting for the office to open in the morning. The harsh reality reflects a Kafka-like picture that illustrates the variety of problems of the Palestinians within Israeli rule. The documentary focuses on the following characters:
Issam Kuttub, resident of Jerusalem, paid municipal taxes, national insurance and health insurance dues regularly. Unfortunately he succumbed to kidney functional disease. When he became ill and required expensive medicine and dialysis treatments, the clerks at the Ministry of Interior suddenly decided that Kuttub was not entitled to Israeli citizenship. From their point of view he no longer existed and was on his own, despite the fact that he had been paying taxes regularly since 1967.
Ranna Shal’abi a 12 year old gifted girl born to a Jerusalem mother in East Jerusalem. She is destitute and her lamentable condition led to a meeting with Giselle, a Jewish tourist from Italy who decided to help her. Giselle wants to take the girl to Italy to
meet wealthy Italians who could support and educate her. When both go to the Ministry of Interior to get the necessary documents, they find that Ranna doesn’t appear in the population registry and is therefore unable to leave the country.
Raalb Burkan’s house was wrecked four years ago and since then he lives in a tent. Nevertheless he is still required to pay municipal taxes.

Using hidden camera shots, the film follows the via dolorosa of Issam, Ranna, Raalb and other Palestinians who stand in the queue in front of the Ministry of Interior waiting to obtain recognition of their residency and thus the rights to which they are entitled.
The film has an optimistic ending: Following a request by the film producer, Issam receives all the medicines he needs; Rana is recognized as a resident of East Jerusalem and Raalb no longer has to pay taxes on a non-existent house. Suddenly solutions have been found for all their bureaucratic problems, although their lives are still not easy even after the authorities got off their backs. The ending only serves to underline the individual’s feeling of helplessness when dealing with the established bureaucracy.

“Line up”

Translation of TV Review by Yael Gewirtz. Published in Weekend Yedioth Ahronot – Daily Newspaper

The Power of the “Isra-Bluff” in united Jerusalem in the TV film: “Line Up”
Many of the documentaries produced in Israel during recent years belong to the genre of “I only know how to tell about myself”. A personal account photographs much better than the general one. Only a few artist have chosen to tell “our story with the others” and dealt with the Israeli environment from an expanded critical angle.
Last week we saw the film of Uri Rosenwaks on the Border Police. Next Wednesday Channel 8 will screen Amir Har-Gil’s film Line Up, which has already won prizes at the Noga Documedia and Haifa Film Festival. The film is part of the excellent series “All Human Beings” which deals determinedly and courageously with neglected issues of human rights in the State of Israel. In this intelligent and painful film, Har-Gil reveals the power of the “IsraBluff” in united Jerusalem. His camera observes the citizens of East Jerusalem who every night are forced to wait in inhuman conditions in the unending queue for the Ministry of Interior. The women, the wailing babies, the old and the sick, the young and the children are humiliated and exhausted in the Via Dolorosa to the Great Israel Bureaucrat who controls their existence and who recognizes them solely as faceless statistical entities lacking any identity or right. It is a cynical and impervious system that scrupulously charges expensive fees yet denies them all human rights, while what they require is recognition of their needs and the assistance that is granted to their fellow citizens in the western part of the city.
The blow-up with the Palestinians has created a fascinating phenomenon. A documentary produced in other times is screened now, and becomes charged with the meaning and the special significance of current news broadcasts. At eight o’clock we watch shootings and stone throwing. One hour later we watch an old documentary that explains exactly how during years of occupation and insensitivity we earned the powerful feelings of frustration and hate that are directed towards us.
The film turns our accepted order of events upside down. The film was made before the fatal shotgun attack on the National Insurance branch in East Jerusalem. Yet it supplies the missing link of essential information for those who wondered why Palestinians would attack an institution that cares for their welfare.
Let’s listen to Har-Gil’s tale of one queue and you’ll understand the whole story.
Translation of TV Review by Kobi Niv in Tarbut Ma’Ariv
Line Up is a gut churning anger arousing documentary that develops the understanding of the Palestinian side of the conflict. Director Amir Har-Gil reveals what happens in our back yard, where we usually don’t look in order not to see and not to know.

Three human stories out of the inhuman queue at the entrance to the Ministry of Interior constitute the core of the documentary Line Up that screened this week on Channel 8. Director Amir Har-Gil chose three ”cases” out of the unending line in order to show that these are not random or extraordinary cases but rather a system. Without any excuse of “security”, the State of Israel cruelly abuses the Arab (not the Jewish) citizens of Jerusalem.
Issam Kuttab is member of a Health Fund since 1972. Every month he pays the dues enforced by law, as well as municipal taxes to the Jerusalem Municipality. However, when he fell ill with a kidney disease some two years ago, the authorities suddenly declared that he is not a citizen of Jerusalem and therefore not entitled to receive dialysis treatment and the medicines he needs. In doing so, the State of Israel decreed his death sentence. Luckily the Palestinian Authority came to his help and financed the kidney treatment, but he cannot pay for the medicines without which he is liable to die. With the rest of his strengths the sick man returns again and again to the Ministry of Interior in an attempt to arrange his affairs, but for two years to no avail.

Rana Shal’abi is a ten-year old girls living with her grandmother who used to work as a housemaid for a Jewish lady in West Jerusalem. But she got rheumatic fever and since then is unable to earn her living and that of her granddaughter. Luckily and Italian Jewess comes to their aid and want to take Rana for a holiday in Italy and recruit money to save her and finance her studies. However it seems that for some reason the little girls is not recognized as a resident of Jerusalem. She has no rights, including the right to a passport.
Glubb Burkan built a house on his land without a building license. Six years ago the municipal bulldozers came along and tore down the building. Since then Burkan and his twelve children live in a tent in severe and often risky conditions. However during all these six years the Jerusalem Municipality continues to charge municipal taxes on a building that no longer exists and Burkan continues to pay. All his attempts to convince the Ministry of Interior that he no longer has to pay taxes have failed.

Everything is resolved at the end. All three cases filmed receive the saving certificates from the Ministry: Kuttab is informed that his residence rights were never annulled and therefore he was always entitled to medical treatment and medicines. Burkan is notified that he does not have to pay taxes on the house than was torn down and Rana is recognized as a full “Jerusalem resident” and thus eligible for a passport. Happy End. Is it? Actually no, a Terrible End.

The “Happy End” testifies, more than anything else, to the terrible unnecessary, unjustified, illogical abuse imposed upon these people, apparently only for its own sake. Every viewer is aware that without the intervention of the camera the abuse would have continued, it would seem until death as it occurs in hundreds of other cases which the photographer did not document.
With the eye of the camera, Line Up removes the mantle of the “enlightened occupation” which we like to boast of, pries loose the mask of humanity behind which we hide and presents the naked truth in all its ugliness. The Israeli rule over the Palestinians is akin to a cruel colonial occupation – cruel unto death. A foreign woman who belongs neither to the place nor to the conflict leaves the hell of the Ministry of Interior and turns to the camera saying:” I’m from England. At home it is forbidden to treat animals like this. Anyone treating cattle in this manner is imprisoned”.
Line Up is a gut churning, anger arousing documentary that develops the understanding of the Palestinian side of the conflict. Director Amir Har-Gil reveals what happens in our back yard, where we usually don’t look in order not to see and not to know. But Line Up doesn’t let us escape. Har-Gil turns our heads towards it and through his camera forces us to look at what is done to human beings, in our name, with our permission and authorization. All what is left to us is shame and anger. In this film, we are the bad ones.

The line Up- sinopsis 2\התור באיבן שדאד \ יחס"צ\ מסמך:
התור באיבן שדאד 2
מדי לילה מתקבצים עשרות מתושבי מזרח ירושלים, מצוידים במזון ושתייה, כדי לתפוס מקום טוב בתור למשרד הפנים. אלו לצד אלו נדחסים נשים עם תינוקות, גברים מבוגרים ובחורים צעירים, ממתינים בתנאים בלתי אנושיים לפתיחת המשרד בבוקר. באמצעות המציאות הקשה שנחשפת עולה תמונה קפקאית מחרידה אשר משקפת את מגוון הבעיות והטענות שיש לתושבים הפלסטינים כלפי השלטון הישראלי.
עיסאם קוטוב היה תושב ירושלים עד שחלה באי ספיקת כליות. עד אז שילם מס כחוק לעירייה, לקופת חולים ולביטוח הלאומי, הכל לכאורה היה בסדר.
אך מרגע שחלה ונזקק לתרופות יקרות ולטיפולי דיאליזה, החליטו לפתע הפקידים במשרד הפנים ובביטוח הלאומי שקוטוב לא זכאי כלל לתושבות ישראלית, מבחינתם הוא כבר לא קיים ועליו להסתדר בכוחות עצמו, למרות שמאז 1967 הוא משלם מסים כנדרש.
רנא שלעבי, היא ילדה מחוננת שנולדה במזרח ירושלים לאם ירושלמית. מצבה הכלכלי הקשה הפגיש אותה עם ג'יזלה, תיירת יהודיה מאיטליה שהחליטה לעזור לה. היא מבקשת לצאת אתה לאיטליה כדי להפגיש אותה עם איטלקים עשירים שיתמכו בה כלכלית אולם כאשר הן ניגשות יחד למשרד הפנים מסתבר שרנא כלל אינה רשומה במרשם האוכלוסין ולכן אין באפשרותה לצאת מן הארץ.
הסרט שמשלב צילומים במצלמה נסתרת ממשרד הפנים, עוקב אחרי מסלול הייסורים של עיסאם, רנא ותושבים פלסטינים אחרים אשר עומדים בתור למשרד הפנים ומבקשים להשיג הכרה בתושבותם כדי שיוכלו לקבל את הזכויות המגיעות להם.
התמונה המתגלה מציגה את פרצופה האחר של ירושלים, עיר הקודש, במדינת ישראל.
מספר ביקורות בעיתונות על הסרט:
"התור באיבן שדאד 2" בבימויו של פרופ' אמיר הר-גיל
תסריט ובימוי – ד"ר אמיר הר–גיל, מפיק - אודי קלינסקי מחברת פרו–ויד, חברה להפקת סרטים בע"מ, עריכה : מיכל רנון, צילום : עופר ינוב. הסרט הופק עבור ערוץ 8, נגה תקשורת ונתמך ע"י קרן מקור לקולנוע וטלויזיה.

הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל דוקונגה ה - 4 לסרטים דוקומנטריים.

ידיעות אחרונות, יעל גבירץ, 16-10-2000: "התור באיבן שדאד 2" , הר-גיל חושף בסרטו החכם והמכאיב את עוצמת הישרא-בלוף של ירושלים המאוחדת. הסרט הופך את הסדר המקובל אצלנו במבחן האירועים. בואו ותשמעו סיפר על תור אחד, מציע לנו הר-גיל, ותבינו את הסיפור כולו.

מעריב, קובי ניב, 17-11-2000: "התור באיבן שדאד 2" הוא סרט מהפך קרביים ומעורר זעם, סרט מפתח להבנת הצד הפלשתינאי בסכסוך. הר-גיל חושף בסרט מה שקורה בחצר האחורית שלנו, במקום שאליו איננו מעיפים מבט, כדי לא לראות ולא לדעת . אבל "התור באיבן שדאד 2" לא נותן לנו לברוח. הר-גיל מסב את ראשינו להביט ולראות דרך מצלמתו את אשר עושים ברשותנו, בסמכותנו ובשמנו לבני אדם. וכל אשר נותר לנו הוא להתבייש ולזעום, כי בסרט הזה הרעים הם אנחנו.

הארץ, בני ציפר, 8-11-2002: המצלמה היא של הבימאי אמיר הר-גיל, שתיעד בסרטו: "התור באיבן שדאד 2" את הזוועה הביורוקראטית שצריכים לעבור פלשתינאטים תושבי ירושלים בכל שיח ושיג שיש להם עם המדינה הישראלית.

הדף הירוק, נחמן גילבוע, 28-9-2000: "התור באיבן שדאד 2" , מה שעושה את הסרט למסמך אנושי מרתק ומזעזע הוא סיפורם של 3 אנשים ההופכים את אותו התור ערטילאי לסיפורים מוחשיים וכואבים. מנימוקי צוות השופטים נכתב כי מדובר ב"סרט חשוב המראה את אחת הפינות החשוכות בישראל, סיפור של התור למשרד הפנים במשזרח ירושלים . זהו סיפור של ממסד ישראלי אטום". הסרט ישמש כמוצג משפטי בעתירה לבג"צ שהגישו האגודה לזכויות האזרח כנגד משרד הפנים. השרה יולי תמיר הודיעה לאחר ההקרנה כי החליטה לקחת עותק מהסרט, ולשוח אותו לשר הפנים, חיים רמון.

מוסף הארץ, אוריה שביט, 13-10-00: "התור באיבן שדאד 2", סרטו התיעודי של אמיר הר-גיל הבוחן את הנעשה בלשכת משרד הפנים במזרח ירושלים, זכה בפרס "דוקונגה" לסרטים תיעודיים, מעורר עניין רב. מאיר מרגלית, חבר מועצת עיריית ירושלים (מרצ), אירגן הקרנה שלו לפני חברי המועצה ושר הפנים, והיא תתקיים ב- 22 באוקטובר. דינה זילבר ממחלקת הבג"צים של פרקליטות המדינה הזמינה את הסרט להקרנה לפני עמיתיה. מועד ההקרנה עוד לא נקבע, ובמשרד המשפטים מדגישים שזוהי יוזמה פרטית לצורכי העשרה של הפרקליטים בלבד. האגודה לזכויות האזרח פנתה בחודש שעבר לבג"ץ, בבקשה שהשופטים הדנים בעתירתה יצפו בסרט ("בקשה דחופה להגשת קלטת וידאו לצפייה") ההחלטה עוד לא התקבלה. הסרט עשוי בפשטות אך יש בו כמה בחירות בעלות עוצמה.
צפיה מהנה.. בברכה אמיר הר-גיל טלפון: 0545208720 0 99524697

No comments: